הנידון   במקרה דידן[1],   האם  מותר  לשכנים ליהנות ממעשה  שבת, שעשה   בשכן. הייינו,  הפעלת  מעלית  השבת  במצב  של  'חול'. וזאת  למרות  שהם  עצמם  לא  עשו   שום  איסור[2].  מעשה  שבת  שמעיקר  הדין   אוסר  ליהנות  ממנו. ולכן  אם  השכן  עשה מעשהו  במזיד   הרי   שאי  אפשר  יהיה  ליהנות מהמעלית בשבת  ויהיה  אסור  לו להשתמש  בה.  ברור   גם שמבחינת  הדינים  בשולחן ערוך  אורח  חיים,   השכן  חובש    כיפת  השמים   יהיה גם  לו   אסור ו  להשתמש  במעלית  שהוא  עצמו תיקן.

שינוי המצב    של  המעלית  בשבת   למעלית   'רגילה' נחשב לעבודה   גמורה,  למרות  שזה   רק  לחיצה  על מתג.   כיוון  שזו  דרך  הפעלת המעלית,  הרי  שאין  זה  בבחינת גרמא, אלא נחשב  כמעשה   בידים לכל  דבר  ועניין, הוא   עובר  על  איסור  תורה  כיוון  שזו  דרך הפעלת המכשיר.   וזה  בגדר מלאכת מחשבת,  ועל פי  הגדרתה  אסור  לעשותה  בשבת[3].         

       מעשה   שבת   היינה  עבודה  שנעשתה   בשבת  על  ידי  יהודי, ופעמים  שנאסרה   גם  אם  גוי  מבצעה  אם  נעשתה  עבור  היהודי   או    בציווי.  וזאת  משני  טעמים, אם  בגלל שנוצר   איסור  בגוף   החפץ  עצמו[4],  על  החפץ  עצמו  חל  איסור.     טעם  נוסף,  האיסור  הוא  משום  קנס.   שקנסו  מלהינות   מדבר  שנעשה  בשבת כדי   שלא  יבואו לבקש  מיהודי   או  מגוי  שייעשה   עבורם  מלאכה  בשבת[5].

הדברים חמורים  יותר במקרה  דנן,  שהדבר   נעשה    ביודעין  ובאופן   מסודר  אז  נחשב  היהודי, חובש כיפת  השמים,   כשלוחם של  שאר  בעלי   הדירות, כולל  השכנים  הדתיים. וכך מצינו   בשו"ת  כתב  סופר  שמי  שעושה   חילול  שבת  בזדון  ובאופן  עקבי,  הרי   שאסור  להתיר  לו   לסחור ולהרויח מהמסחר   שעשה[6].  ויש   לקנוס  את מי  שנוהג   כך,  ויש  לאסור  באיסור  גורף  את  הדבר  שנעשה.

ולכן  אם  זה הצעת   השכן  תהפוך להסדר  קבוע בבניין,  הרי   שעל  ידי   כך   יאסור  מפעיל  המעלית  בשבת   את  השימוש   בה, למרות  שבזמן   שהיא   עובדת  כמעלית  שבת, היא  פועלת  על פי  ההלכה.  

סיכום  הדברים:  אם   ייעשה  שינוי   באופן קבוע  בהפעלת מעלית  השבת, בשבת  עצמה, על  ידי  אחד   מהשכנים  חובשי  כיפות  השמים,  הרי   שיאסר  השימוש   במעלית  באותה  שבת.