כאמור  התשובה לשאלה  זו  נחלקת  לשני  חלקים, האחד  האם  למכירה  של  כונס  הנכסים  יש  תוקף, ואם    גם  במקרה   שבו   כונס  הנכסים  מוכר  דירה  בהרבה פחות מערכה   האם  יש  תוקף  למכירה  משום  גדרי  אונאה.

המכירה  של  כונס  הנכסים מתקיימת  בשלושה  אופנים.  האחת  במסגרת  הבנק כגון  נושה  שלא  שילם  משכנתא. אדם  משבד  דירתו בזמן  שהוא  עשה  משכנתא, הוא  חייב  לקיים  את  ההסכם  והמכירה  תיתבצע[1].  אם  זה  חוב  שיש   לו   הרי   שזו   דרך   חוקית   לגבות חובות, באין  ברירה   אחרת.  במקרה   כזה התוקף  של  המכירה   מכח  הסכמה  של  לוקח  משכנתא, שבמקרה  שבו   קיימות  בעיות  בפירעון המשכנתא דירה  משועבדת למי   שנתן את  המשכנתא, ובמקרה  דנן   הבנק.

   סוג   שני  של  מכירת   נכסים בעל  כורחו  של  המוכר,  כגון   אדם  שלא  שילם   מס  הכנסה   או  מס   שבח,  או  שלא  שילם  את  הקנסות לעיריה   או  למשרד  התחבורה   הרי  שאז   הרשות  מעקלת  את   הרכב  או  הדירה  כדי  לפרוע חובתיו, העיקול  במקרה  כזה  אינו  בעקבות   הסכם מפורש  שהיה  מלכתחילה    בין    החייב לנושה, אלא  מכח  משפט  המדינה, ובהרבה  אופנים  שכאלו   יש  למכירה  תוקף   בגלל    הכח  השלטוני   שנמצא  אצל  המוכר[2]    

לגבי   הסוג  השלישי  של  קניית נכסים  על  ידי   השלטון  כגון  שהמדינה  כובשת  שטחים של מדינות  זרות, ושם  היא  מלאימה  את   רכושם, לא  נידון   כיום[3].

הרב  שפרן  כתב  לגבי  הסוג  הראשון  של   המכירה, שבעצם  הקנייה  מכונס  הנכסים  יש  אפילו  מצווה   בכך  שקונים  זאת , כיוון  שיש  לחייב  כסף להחזיר  חובות, ובכל מקרה   אם  הוא  לא   היה  קונה  הרי  שמישהוא  אחר   היה  קונה,  ומה   גם  שאם מדובר  בשכונה   שגרים  דתיים,  הרי  שאם  אדם  דתי  יקנה  את   הדירה  הרי  שימשיך  להישמר   במקום, צביונה הדתי  של   השכונה.  לגבי  סוג  השני  של   המכירה (שו"ת  נצח  ישראל  לג)  כתב  הרב  גרוסמן שבעצם  ההשתתפות  בבחירות    מגלה  אדם   דעתו  שהוא  מוכן לקבל   על  עצמו  חוקי  המדינה, באופנים   שאינם  סותרים לדיני   תורה,  והאכיפה שהמדינה  מבצעת  היא  האופן  היחיד  שקיים כיום   כדי  לגבות  חובות.   

באשר  למחיר   למרות   שהכונס נכסים  מוריד  את מחירה  בהרבה,ומצד  זה   אין  כח למכירה (שו"ע חו"מ  רלו  ט)   הרי   עדיין  נפסק להלכה  שאין  אונאה  לקרקעות.  מה  גם   שבגלל  כח  האכיפה  שיש  לשלטון, הרי  שהחפץ נקנה   לקונה   ביאוש  ושינוי   רשות.   כיוון  שאומרים  שהבעלים  התיאשו  וברור  להם  שכבר לא  יזכו  בדבר  ולכן  הם  מקנים  את  הדבר[4].

.

למרות  דברים  אלו, ולמרות  שיש  מקרים   שבהם  המכירה  היא  בבחינת  לכתחילה ובוודאי  באופן  הראשון  שבגללו  נעשית  המכירה.  הרי  שבסופו  של   דבר  מדובר  במכירה  כפויה, ללא   דעת  בעלים  גמורה,  וצריך למצוא  היתרים  לתת לה  תוקף. ולכן  מובן  מה   שפסק הרמב"ם   (הלכות  גזילה  ואבידה  פ"ה   הלכה  י) לגבי מי  שנטל  מהמוכס  ולא   ברור   לו  שאמנם   הבעלים  התיאשו  מהחפץ, רק  שיש   חזקה  שזו  גזילה,  הרי  למרות  שיש   תוקף  גמור למכירה   "ואינו יודע  בוודאי   שזו  גזילה"  פסק :  "ואם היה ותיק ומחמיר על עצמו מחזירן לבעלים הראשונים"  וכך  גם   פסק מרן  בשו"ע  (חו"מ שסט   ה) לגבי   מוכס  שלקח  דבר   "ואם  היה  ותיק ומחמיר  על  עצמו מחזירן  לבעלים  הראשונים". והוסיף  הרמ"א  "ובידוע  שלא  נתיאשו   הבעלים צריך להחזירו  לבעלים  בחינם". 

מסקנת  הדברים, מכירת  כונס  הנכסים   או  מחלקת   אכיפה  של   הרשות  המקומית  או  הרשות  השלטונית  המרכזית יש   לה  תוקף. אעפ"כ נפש  היפה  תירחק  מסוג  כאלו  של  מכירות ותימצא  את  עושרה   בסוג  נכסים  שקיימת שמחה   במכירה   ובקנייה  שלהם בין  המוכר  לקונה   ותשרה  עליהם   ברכת  ה'.