המושג  ששמו  וועד  הבית  הוא  בבחינת יצירה מחודשת   של  החוק  הישראלי  ולכן   החיובים  שלו   על  פי  ההלכה  עולים  מתוך  הגדרה  זו.

סעיף   69   לחוק מקרקעין    מגדיר  את    תפקידו  של  וועד  הבית :    "הנציגות  תשמש  מורשה  של  כל  בעלי  הדירות בכל  עניין  הנוגע  להחזקתו  התקינה  ולניהולו  של  הרכוש  המשותף, והיא  זכאית  בעניינים  אלו  להתקשר  בחוזים ולהיות  צד  בכל  הליך  משפטי  ובכל  משא  ומתן  אחר  בשם    כל  בעלי  הדירות".  

כלומר, באישיות   משפטית שהיא  מורשה  של   בעלי  הדירות  בבחינת  מנהל   שאינו  בעלים  על   ה'עסק'  שהוא נהל.

לגבי  עצם  המושג  של  אישיות  משפטית.  הרי  מצינו   שלוש   דיעות  עיקריות  בין   הפוסקים.

דיעה  הראשונה  סוברת   שאין  להכיר  כלל   במושג  אישיות  משפטית  שאין לה חבות  אישית, כיוון  שאי  אפשר    לחדש  גדרי  בעלות  שאינם מצוויים  בתורה,  כי  התורה  לא  פטרה  אדם מאחריות   גם  אם  הוא   אינו  הבעלים  של  ה'עסק'  למרות  שבפועל   הוא  משמש   כ'חבר  דיקטריון'  או מנהל.

השיטה  השנייה  סוברת      כיוון   שבחוקי  אומות   העולם   וכן  במדינת  ישראל,  התחדש המושג  של  אישיות  משפטית ומכאן  שקיימת  אפשרות  של    אדם  שהוא   מנהל  אך  אינו  בעלים,  הרי  שזה חל   ותקיף   על  פי  ההלכה  מגדרי  'מנהג  מדינה'  ו'דינא  דמלכותא'.  ולכן  במקרה  של  חברה  בע"מ  יש סבורים  שאין לגביה  איסור  של  הלוואה  בריבית   או  איסור  חמץ  בפסח.   כיוון  שאין   עומדת  שום  אישיות  'גשמית'  מאחורי  התחייבות  זו.  

השיטה  השלישית שנפסקה  כבר  לפני  עשרות  שנים, והתקבלה  הרבה מאוחר  יותר   בחוקי  המדינה   באשר  לחברי  דירקטריון  שאמנם  חברה  בע"מ    היא  אמנם  בעלת בעלות  מוגבלת,   אבל  יחד  עם  זאת  אין  זה פוטר  את מנהליה  מאחריות  במקרה של  נזיקין   או  במקרה  שיש  חמץ  במפעל,  והם  היו מודעים לכך ולא  פינו  אותו  בערב  פסח.

עכ"פ   ברור    שוועד  הבית   אינו  בעלים  על  הכספים  בקופה והכסף  ניתן  לו  אך  ורק   לצורכי  אחזקת  הבניין, ולכן   אם  ישתמש  בכסף  הזה  לצורכי   מצווה  זה בבחינת   'עובר  על   דעתו  של  חבירו, וזה  בבחינת   גזל  ואי  אפשר לתת  מכך משלוחי  מנות  ולא  מתקים  המצווה   על  ידי   כך. 

גם  לסבורים  שמשלוח מנות  אינו בגדרי  'משלכם'  היינו  שזה  צריך להיות  קניינו   הפרטי  של   שולח,  עדיין  נותר  בעינו  איסור  הגזל, אם  וועד  הבית  ישתמש  בכסף  לא  עבור  המטרות  שנועד  הכסף.   

אבל  אם לוועד  הבית   כסף משכן   שהוא  הניח  אצלו  שיעשה   בהם  שימוש  לכל מה  שיחשוב ראוי וטוב   לבניין וליחסי   שכנות  הרי  שיכול  וועד   הבית לזכות  בכסף ולזכות   עבור  השכן  את מצוות משלוח מנות[1]. 

כן   יכול  וועד  הבית  לא  כ"וועד"   אלא   כאנשים   פרטיים  לקנות  מכספם  הפרטי  משלוחי מנות  ולזכות  אותם  עבור  השכנים  ובאופן  כזה  כל  שכן  יקבל  משלוח מנות  מהודר,  הן  המקבל   והן  השולח   יקיים  מצוות משלוח מנות  בזכות  שזיכו   אותו   במצוה  זו[2].

גם  זאת, עיקר   מצוות משלוח מנות מתקיימת  דווקא   בדברי  מאכל  ולא  פרחים  ומתנות  וכיו"ב[3]. 

העולה  מהדברים  וועד  בית   בתפקידו  אינו  יכול   להשתמש   בכסף  של  השכנים   ולעשות  משלוח מנות  בשם  השכנים, ואין  יוצאים   בזה   ידי  חובת  משלוח מנות.   אם מלכתחילה   קבעו  דיירי  הבניין  שחלק מכסף  של  הוועד   ילך למשלוחי מנות   עבור  דיירי  הבניין,  הרי  שיוכל  לעשות   כך.

גם  יכולים  שני  שכנים  לשלוח  בשותפות משלוח מנות לאחד  השכנים, וזאת  בתנאי  שכל  אחד  מהם   נותן  מנה  גמורה  של   משלוח  המנות  נמצא  השכן  מקבל  משני   אנשים  שונים  משלוח מנות[4]

בכל  מקרה וועד  הבית  יכול מכספו   הפרטי  לקנות  משלוחי מנות  ולזכות  את  השכנים  בקיום  המצווה.