בכתובות   פה   ע"א  מצינו  ששליח   שלא מילא  אחר  ההוראות  המדוייקות  של  שולחו, הרי שהוא  יהיה   חייב  בכל  התוצאות  של  מעשהו  שנעשה   שלא  כראוי. וכך  מצינו  שפסק  הרמב"ם[1] (:  "נתן  מעות  לשלוחו  לקנות  לו קרקע וקנה  לו  שלא  באחריות, הרי  זה  עיוות והשליח לוקח  אותה  לעצמו ... וחוזר ומוכרה  למשלח  באחריות... והאחריות   על  השליח, וכן  כל  כיוצא  בזה".    

עיקר  החיוב   מכך  שהיתה   הסתמכות  גמורה על  וועד  הבית  שיקיים  שליחותו,  ובכך   שלא  שילם לסוכן  הביטוח  נגרם לנזק ישיר  לדיירי   הבניין. בעקבות  השריפה  שאירעה  שם. וכך מצינו שביאר   עניין  בשו"ת חת"ס[2] :  "כיוון  שזה  הבטיחו שיקח לו  וסמך  עליו   ונתן לו מעותיו על  דעת  כן, ולולי  הבטחתו  היה  לוקח  בעצמו או  על  ידי  אחרים. בההיא  הנאה  שסמך  עליו ונתן  לו ממונו  ומשתעבד לו  מדיו  ערב".

בריטב"א[3]  מצינו שלושה ביאורים מדוע    במקרה שמבקשים  מאדם  לקנות  דבר  מסויים  והוא  לא  עשה,  הרי  שמחייבים  אותו  גם  על  תשלום  רווחים  שהיו  יכולים  להיות, ואין  זה  בבחינת  'גרמא' מבטל  כיסו  של  חבירו.

התירוץ  הראשון,  שאם  מתנים  עם  השליח   בפירוש   שהוא  יצטרך לשלם עבור   ההפסד שגרם   אם  לא  יעשה  שליחותו  הרי  שהוא  חייב  לשלם  על  פי תנאו. ולרוב  פשיטותה  של  הלכה  זו,  הרי  שהתלמוד   אפילו  לא  הזכיר  עניין  זה.

תירוץ שני  בריטב"א והביאו   החת"ס,    הרי  שחייב  השליח  לשלם   אם  לא  עשה  שליחותו  בגלל  ההסתמכות  עליו, וכיוון   שלא  נהג  על  פי  מה  שציפו ממנו  הרי  שחייב השליח  לשלם  בגלל  כך.

כיוון  שאם  היה  ברור   למשלח  שהשליח  לא  יעשה  שליחותו  הרי  שהוא  היה  עושה  בעצמו  שליחות זו  "אלא  שזה  הבטיחו שיקח  לו  וסמך  עליו ונתן  לו  מעויו  על  דעת  כן,  הרי  הוא  חייב  לשלם  לו מה  שהפסיד  בהבטחתו, דבההיא    הנאה   דסמיך  עליה  ונותן לו ממונו  משתעבד  לו מדין  ערב". 

תירוץ   שלישי   שמביא  הריטב"א   שחיוב  התשלום  הוא  משום   התמכות  הדדית  שיש   בין  השליח  למשלח  ומשום   כך  משלם:  "שבעל  הבית  חייב  לשלם  מה  שמפסידין,  דכיוון  שסמכו  זה  על  זה נתחייבו  זה   לזה במה  שיפסידו  על  פיו, וזה  דין  גדול". 

במקרה  דנן,  היתה   הסתמכות  של  דיירי  הבנייין  על  וועד  הבית שישילם לביטוח וגם  אפשר  לומר  שיש   כאן תנאי  מכללא  שוועד  הבית  יעשה  את  מה  שמוטל  עליו, במסגרת  התפקיד  שקיבל    על  עצמו.  

גם  בנתיבות   קפג   ס"ק  א  פסק   שאם  שליח  לא  עשה  שליחותו  כראוי  הרי  שהוא  חייב  לשלם על מניעת ריווח שנגרמה   בגלל.

על  פי  זאת, פסק  בשו"ת דברי  מלכיאל   (חלק   ה  סימן  רכב)  שאם  שלח  שליח לבטח  את  ביתו  בביטוח  שריפה  ולא  עשה   שליחותו  ונשרף  הבית, חייב  השליח, ואין  זה  כלל לשיטת  אלו  שאם  לא  הגיעו  למה  שרוצה  הרי  שזה  בבחינת  גרמא  שפטורים, ומה  גם  אם  לא עשו מה  שצריך   ויכולים  לטעון  אם  היינו  עושים  מה  שצריך   גם  מי  אומר  שזה  יגרום לאנשים  גם לקנות  ולהרויח.

והסביר  מדוע  במקרה  דנן  השליח  שלא  עשה  שליחותו ולא  שילם  את  דמי  הביטוח   יהיה   חייב.   "דבזה ליכא  חשש  שאולי  היה  נפסד   ואף  שבשעת  השליחות לא  היה  ידוע  שישרף  הבית  ורק  עתה  אירע  שנשרף דמי לשומר  שחייב בגניבה  ואבידה שההיזק  בא  על  ידי   פשיעתו. ודמי למי  ששכר  אחד  שיניח  כרים וכסתות תחת  כליו  שחשש  שיפלו  וישברו. והשליח  לא  הניח  הכרים  והכסתות ונשברו  הכלים,  דנראה  שחייב. כיוון  שעיקר  פעולתו  היה  להציל מהפסד  זה". 

סיכום:   וועד  בית  שלא  שילם לביטוח  בבניין  שזה  חלק  מחיובים  של וועד  הבית,  הרי  שהוא  יצטרך  לשאת  בנזקים  שנגרמו  לבניין, במקום חברת  הביטוח.  אם  אין  זה  נהוג   שייעשה  ביטוח בבניין, אלא   פעמים  עשו  ופעמים לא  עשו, או  אם לא  היה  כסף  בקופת הוועד, ואי   התשלום  לא  נבע  מהתרשלות  הרי  שרק  אז וועד  הבית   יהיה  פטור מתשלום  הנזקין.