שכן סיכם עם שכנו על קניית מחסן הצמוד לדירתו של אותו שכן הם הסכימו על המחיר ואף "תקעו כף". שמע זאת שכן שני על האפשרות הזו הוא פנה לשכן המוכר והציע לו הצעה גבוהה יותר, והשכן "המוכר" הסכים להצעה זו ובסופו של דבר הדירה נמכרה לאותו שכן.
במקרה כזה מדובר שהם לא חתמו על זיכרון דברים על מנת לעגן את ההסכם שביניהם.
התורה מתחשבת בשלבים הטרום חוזיים של העיסקא כחלק מהעיסקא עצמה, והפרת הסכמות שנעשו בשלבים כאלו גוררות סנקציות הלכתיות, שאף שלא תמיד אפשר לישם אותם כתביעה ממונית הרי שיש להם חשיבות והשפעה רבה בחיי היום יום.
ראשית לכל, "ראוי לו לאדם לעמוד בדיבורו" ואם אינו עושה כך ואנו מקיים דברו "הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו". (שו"ע חו"מ רד ז).
חמור מכך אם כבר נקבע סכום המקח והיתה תקיעת כף "התחלת הקניין הוא ולא נגמר עדיין קניינו לגמרי" (סמ"ע חו"מ רא א), הרי במקרה של הפרה של הסכמה כזו "זוכה" לקללת מי שפרע "אוררין אותו בבית דין ואומרים מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור ההפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים, הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו".
כשם שחמורה ההפרה של הקדם חוזה מצד המוכר כך חמור ההפרה על ידי הקונה השני, אם הוא אמנם יודע שיש קונה אחר שנמצא במהלך משא ומתן על הדירה והוא מעוניין לקנותה. איסור זה קרוי 'עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה'.
איסור זה לקנות דבר, שכבר יש לגביו משא ומתן הוא בבחינת איסור גמור י"א שאיסורו מדרבנן ויש אומרים שאיסורו מדאוריתא. (פת"ש רלז ס"ק ב).
והדברים אמורים רק אם נקבע סכום המקח בין הצדדים והיתה ביניהם גמירות דעת להתקדם לקראת השלב הסופי של עשיית העיסקא.
אף שמדובר בסנקציה מדיני שמים הרי יש שיטות בראשונים שבמקרים כאלו צריך הקונה להחזיר את המקח ולבטל את העיסקא
מסקנת הדברים, אף שהן המוכר והן הקונה השני לא נהגו כהלכה הרי שאי אפשר יהיה לכוף אותם לקיים את העיסקא, והסנקציות יהיו על פי החובה בדיני שמים. אם בעקבות הבטחה למכירה נגרם נזק ישיר לקונה הראשון, בגלל פעולות שעשה וכו'. הרי שיצטרך המוכר לפצות אותו על כך.