[1] חו"מ  קעו  י  "המשתתף  עם  חבירו   בסתם לא  ישנה ממנהג המדינה  באותה  סחורה..  ואם  שינה  באחד   מכל  אלו  הדברים שהלך למקום  שלא  היה  לו לילך...  או  נשא  ונתן  בסחורה  אחרת וכן  כיותא  באלו  הדברים.  כל פחת   שיבוא מחמת  זה שעבר, חייב  לשלם לבדו  ואם  היה  שם  שכר השכר לאמצע".  

[2] שו"ת  מהרש"ך   ח"א  מה  והרדב"ז  בתשובת  כתב  יד סימן  קכט  כתבו  שמי  שמכר  בהקפה  בניגוד   למה  שסוכם  עמו   לכתחילה, הרי  שהוא  נחשב  אדם  המזיק. כיוון  שאם   אדם מזיק  בידים למרות  שבעליו  עמו  אינו נפטר מחיוב תשלומין  שו"ת חת"ס חו"מ קנו.

[3] הכסף משנה הלכות שכירות פ"א ה"ד:  "ול"נ שהטעם משום דפשיעה דמפטר כשבעליו עמו היינו כשהניחה ולא שמרה אבל אם הזיקה בידים פשיטא דחייב ומסרה לאחר ומיעט בשמירתו חשיב כמזיק בידים ואף ע"פ שכתב רבינו בפרק שאחר זה דפושע הוי כמזיק בידים צריך לומר דיותר מזיק בידים הוי כשמסרה לאחר מבפשע בה".

[4] פתחי חושן  חלק נזיקין  פ"ג  הלכה  לא   ס"ק  עה.

[5] שו"ע  חו"מ תיח  ז השולח  את  הבעירה פטור מדיני  אדם  וחייב  בדיני שמים,  אבל  אם  מסר  בידם  דבר  שהוא  ברי  היזקא  כגון שלהבת  הרי  שהוא  יהיה  חייב  גם  בדיני  שמים  "שהרי מעשיו  גרמו". וכן מצינו  ברמ"א חו"מ   שפח  טו  שמי ששלח  שליח למסור   אם  הוחזק  השליח לעשות מלאכתו   הרי  שיהיה  חייב  המשלח  על  כך   ששלח  אותו. ואף   שהש"ך  (שם)  חולק  על  הרמ"א  וסבור  שבשום  מקרה  אין שליח לדבר  עבירה  הרי  שכבר  כתב  הדברי  חיים (שו"ת דברי    ח"ב  סו"ס   מו) שחס  וחלילה  לפסוק  כדת  הש"ך  בעניין  זה.  וכך מצינו  בדברי   הגאונים   (כלל  טו  סימן  כז  עפ"י   שו"ת  התשב"ץ  מובא  בבית  יוס"ף  סו"ס   שפה    בנוגע  לעניין  מוסר)                                                                                                                                                                                  שאם  שלחו מורשה   שמוחזק  להזיק   לצד  ששולחים  אותו  כנגדו, ואמנם  כך  היה.  הרי  שהמרשה  יהיה  חייב  לשאת  בכל  ההוצאות   שנגרמו  על ידי  המורשה

[6] שערי   יושר  חו"מ קלח.

[7] שם

[8] שם

[9] כדין  מזיק.

[10] שערי  יושר  שם

[11] שו"ע  חו"מ  עה  ט   האומר   איני יודע  הרי  שיהיה  פטור מדיני  אדם  וחייב  בדיני  שמים.