זוג שכנים גרים זה לצד זה.
יום אחד, השכן החליט לשפץ את ביתו.
כחלק מהשיפוץ, החליט השכן להחליף את הגדר המפרידה בין החצרות. הבעיה היא שהוא החליט להתקין גדר יקרה - בסך 8,000 ₪
כמה השכן השני מחוייב לשלם?
שאלה זו שכיחה מאד, גם בבניינים משותפים כגון שוועד בית רוצה להקים את הגדר בין הבניינים מחומרים יקרים בהרבה מהמקובל, האם דיירי הבניין הראשון יכולים לחייב את דיירי הבניין הסמוך בהשתתפות בהוצאות יקרות, ועד כמה יכולים לחייב זה את זה?
בין שני חצירות קיימת חובה שתהיה גדר, ושני נימוקים עיקריים לכך האחד היזק ראיה, ועל ידי הקמת הגדר הם מונעים זה את זה להסתכל אחד על השני. והנימוק השני ששותפות בין שכנים -בניינים יש בה גם חיוב ממוני ומשום כך מדין חלוקת שותפות הם צריכים להקים מחיצה בין החצירות. סוג כזה של גדר צריך להיות בגובה של קומת האדם, שלא יוכל לראות שכן מה קורה אצל חבירו וגם לא יוכל למנוע ממנו לעשות שימושים סבירים בחצירו. והגובה הוא בערך כשני מטר (שו"ע חו"מ קנט ב; קס א)
יש גם שנצרכת הקמת גדר כדי לעשות חייץ בין החצירות, לעניין הגבול ושטח. ולצורך כך מסתפקים בעשיית סימנים, של עמודים נמוכים ולא נצרכים אז לגדר שתימנע היזק ראיה. במקרה כזה דיי שהגדר יהיה בגובה של כ-מטר (שם)
היזק ראיה הוא איסור גמור, שלא יוכל שכן לראות מה קורה אצל חבירו. כיוון שזה איסור גמור הרי למרן הבית יוסף אי אפשר למחול על כך, ובכל מקרה של היזק ראיה חייבים לבנות גדר. לשיטת הרמ"א אם יוכיחו השכנים שהבנייה באותו מקום היא בבחינת בניה "פתוחה" ולכתחילה הם מוחלים זה על זה בעניין זה, הרי שאי אפשר יהיה לכוף את השכן לבנות את הגדר. (שו"ע חו"מ קנד ג וכן בשו"ע חו"מ קנז א) אלא אם כן מקימים את הגדר לצורך חלוקה בין השדות, ואז ברור שאפשר להקים את הגדר גם מחומרים "קלים".
הגדר צריכה להיות עפ"י התקן המקצועי לצורך הקמת גדירות, וכל גדר שאינה עומדת בקריטריונים המקצועיים וההנדסיים אין להקימה (סמ"ע חו"מ קנז ס"ק כב).
זכותו של דייר לתבוע גדר גם אם היא לא הוקמה עד היום, כיון שזו מחוייבות הדדית בין שכנים, שתוקפה קיים מעצם יחסי השכנות שקיימים ביניהם, אם בגלל שותפות אם בגלל היזק ראיה (אבן האזל שכנים פ"ב). ולכן כל גדר שתוקם מחייבת השתתפות שניהם. להלכה נפסק, שההשתתפות בתשלום הגדר תהיה שווה בלי התחשבות בגודל הדירות שיש לכל אחד. (סמ"ע קנז ס"ק ה).
אם מקימים גדר שאינה על פי המקובל באותו מקום, הרי שאין השכן שרוצה גדר כזו יכול לכוף את השכן השני להשתתף בהוצאות אלו (שו"ע חו"מ קנד כו סמ"ע ס"ק סא).
ולכן אם המנהג באותו מקום לעשות מחיצה על ידי גדר נוי לא יוכל השכן שרוצה בגדר מאבן לכוף את השכן להשתתף עמו בהוצאות
(שו"ע חו"מ קנז ד).
אם אין מנהג מקובל באותו מקום, לגבי עובי הגדר שיעורו וכו' הרי שהגדר תיקבע "כפי ראות עיני הדיין על פי המומחין" (רמ"א חו"מ קנז ד). כלומר, יצטרך הדיין להתיעץ עם אנשי מקצוע בתחום זה של הגדירות, ולאור חוות דעתם הוא יקבע מהו שיעור ההשתתפות של השכן שבנו לו גדר בחצר.
העיקר הקובע לגבי גובה התשלום המחייב הוא חוזק הגדר, והעיקרון שצריך להנחות שזו תהיה גדר חזקה שבתנאי שטח סבירים, לא כנגד רעידות אדמה, היא עתידה לעמוד לאורך שנים, בלי שיראה בעתיד אפשרות שהיא תיפול. אם יקרה כעבור חמישים שנה מצב של עייפות החומר, הרי שזה בבחינת גדר בלאי סביר, ואי אפשר לכתחילה להקים בניין שיהיה מובטח שלא ייפול (ראה שו"ע חו"מ קנה יג).
אם השכן שמתנגד לגדר שנבנתה ברמה גבוהה יותר, ממה שרוצה. בסופו של דבר מגלה דעתו שהוא מעוניין בגדר כזו אזי ברור שהוא יצטרך להשתתף באופן שווה עם השכן הראשון שבנה את הגדר (ב"ב ה ע"א חו"מ רסד שסג, שעה).
אם לצורך הקמת גדר שתחזיק חמישים שנה המחיר יהיה 3000 שקל, הרי שבסכום כזה יהיה מחוייב השכן המקים, ואילו מה שמעבר לכך ישלם השכן שרוצה להקים דווקא גדר יקרה יותר.
תשלום הציפוי של הגדר יהיה על פי המקובל באותו איזור לגבי סוג הבית בו מתגוררים השכנים.