בגלל המיוחדות  של  הלכות  שכנים   הרי  שנקבעו לגביהם  כללים  שאינם  קיימים  בהלכות נזיקין  הרגילות, וזאת  מתוך מטרה   לגרום  עד  כמה  שאפשר   שהחיים  בין  השכנים  יהיו  טובים. אחת  מאותן חובות   היא  חובת  הרחקת   הנזק, כלומר  על  כל   שכן    לעשות  פעולות מיוחדות כדי   לא  להגיע  למצב  שבו  יגרם  נזק  על  ידו, פעולות  אלו צריכות  להתבצע   גם  אם  הנזק  שעלול לקרות לא  יהיה  מיידי, אלא   גם  אם  בעתיד   עלול  לקרות  נזק  עקב  פעולותיו  הרי  שדיי  בכך למנוע  ממנו   לעשות  פעולות  שעלול   להיווצר  מהם  נזק.

בעל  הנתיבות  ביאר[1]  שבדיני נזיקין חובת  האחריות על  בעל  הממון  היא מוחלטת, ולכן  עליו   לעשות הכל  כדי למנוע  את  הנזק  ולכן  אם  לא  שמר  על   החפץ  כראוי, הרי  שהוא  יהיה   חייב  בתשלומין. מה  שאין   בדיני  שכנים אם נטיל  עליו  חובת  אחריות מוחלטת, ולמנוע  כל  שימוש  בנכס  שלו  כראוי   "אין  אפשרות לו  לעשות תשמיש   זה  ברשותו  כלל, ויתבטל תשמיש  זה   מרשותו כיון   דאי  אפשר  בעשייה  ושמירה ובביטול  רשות לא חייביה  רחמנא". 

כלומר, בהלכות  נזיקין  בכלל  ובהלכות  שכנים  בפרט, חייבת  להתקיים  מערכת  של  איזונים. ואם  מצד  אחד  יש  אפשרות  שיוכל  להיעשות  דבר,   אלא   שעל  הצד  הניזק  תהיה  חובת  זהירות  גדולה  יותר.  הרי  שעדיף יהיה  להטיל  על  הצד  הניזק   חובת  זהירות  גדולה  ובלבד  שלא  תתבטל  לגמרי   הפעולה  שהצד  שנקרא מזיק  צריך לבצע. ואלמלא   פעולות  כאלו   לא  יוכל  לקיים  בכלל חיים  סבירים.

מאידך  בדיני נזיקין  הרגילים למזיק  יש  אפשרות  לשמור  על ממונו  מאידך  הניזק  אינו  במצב  שיכול להישמר מהנזק   "אי  אפשר לניזק  לשמור  שאין  הניזק יודע מתי  יבוא  המזיק ולמזיק  אפשר בשמירה".   ולכן  גם  

 בדיני נזיקין    החובה  היא  הן  על המזיק  שלא  להזיק  והן  על  הניזק שלא  יוזק, וקיים  שקלול  בין  הגורמים  השונים  והתוצאה  צריכה  להיות   שיוכלו שניהם לדור יחדיו  באופן  נורמלי. ולכן  במקרה  שהעלויות    הכלכליות  של  התיקון  על  ידי   השכן  העליון  יהיו   גבוהות   הרבה יותר   כנגד   ההעליות  של   השכן  הדר למטה, לגבי  עניין  הרחקת  הנזק.  הרי  שאז נטיל  את חובת  ההרחקה  על  השכן   הדר למטה. אבל  אם  ההיזק   של  השכן למטה  הוא   גבוה  מאד,   הרי   שחובת  ההרחקה  תוטל  על   המזיק[2].    

הרחקת נזיקין   היא  דווקא  באופן  שבשעת  מעשה  נגרם  נזק  בבחינת  "גירי  דיליה"   היינו  שהוא  עושה הוא מיידי  וישיר.  אבל  כל  זמן  שזה משום נזק  עתידי, או חשש  לנזק  עתידי כגון חופר בורות ליד  חצר  שכינו   הרי  משום  כך  אי  אפשר  לחייב  אדם  להפוך את  כל  המרצפות  של  הבית בגלל  חשש עתידי, גם  אם  הוא  סביר. כנגד  זה  בשעת  מעשה  אם  יארע נזק  אז  תהיה  חובה לתקנו.

חובת  השיפוצים   בדירה,  היא  שונה   מחובת  ההרחקה.  ואין מטילים  חובת  שיפוצים   תמיד וכל  זמן  שהדירה למטה  ראויה  למגורים, לפי  הגדרות  אותו  מקום,  הרי   שאי אפשר לחייב   את  הדייר  בקומה   למעלה  בשיפוץ מוחלט והחלפת כל  הצנרת (שו"ע חו"מ  קסד   ב).

.    

ואם  ההנהגה  היא  בגדר  ה'נורמלי'   הרי  שאין  דורשים  מהאדם  שיהפוך ביתו  כל   פעם  על מנת למנוע  נזילות  עתידיות.  והחיוב   יהפך לגמור   רק אם  מדובר  בנזק מיידי  שנעשה  בידים.

העולה  מהדברים שהן   מגדרי  'הרחקת נזיקין' והן  מגדרי  "שיפוץ דירה". אם מדובר  בנזילה    קבועה או  בציור  רקוב   שמדי  זמן  סמוך   מתפרק ממנו   חלק נוסף,   ונוזלים ממנו  מים  הרי שחובה  לתקן   את כל  הצינור, ולא לתקנו שלבים  שלבים.  אבל  אם תוקן חלק מצינור,  והוא  נראה  סביר  ולא  עלול ממנו  נזק מיידי אלא   קיים חשש  עתידי לא  מוגדר  שהוא   עלול  להתפוצץ,  הרי  שאז  אין יכולים לחייב  את  השכן הדר למעלה  לתקן  את  כל  מערכת  הצינורות  על מנת שהשכן מלמטה  יוכל לישון  בשקט.