אדם חתם על זכרון דברים לצורך קניית דירה, או בהתחייבות לשכן על כך שהוא מקנה לו חלק בגג. האם החתימה על זכרון הדברים מחייבת אותו לכל דבר ועניין, או שמא הוא יכול טעון שמדובר על התחייבות עתידית שהוא מתכוין לחתום, אך אין זה בגדר אותה בחינה כמו חתימה על חוזה.
ג', 01/23/2018 - 13:27
#1
הט"ז בסימן נ ס"ק יב באבן העזר כותב על סוג דומה של חוזה שנעשה טרם שהשידוכין נעשו, שלב כתיבת ראשי הפרקים, וזה שלב קודם לכתיבת התנאים. כך שבפועל בעת עשיית התנאים הן יכולים לחזור בהם ממה שסכמו בשלב כתיבת ראשי הפרקים.
אופי זה של חוזה, דומה לאופן של זכרון הדברים כך שמבחינת הדין משמע שיכול לחזור בו. בלשונו של הט"ז:
"מה שאין כן בזמנים (אלו) שכל קישור השידוך הוא בכתיבת התנאים ממילא כל שעשו קנין תחילה בפני עדים וכתבו ראשי פרקים כנהוג אם כן אף לא אמרו על מנת שיכתבו תנאים אח"כ כאומר בפירוש שיכתבו התנאים ואם כן יכולים כל אחד לחזור ולמחות בכתיבת התנאים שלא יכתבו כלל..".
על שלב מוקדם זה של כתיבת "ראשי פרקים" מצינו גם בבית שמואל (אבן העזר נ ס"ק טו). משמעות שלב זה היא, הסכמה עקרונית על מנת שיערך חוזה מסודר בשלב ה'תנאים'. משמע שכל זמן שלא נעשה הסכם כזה היינו התנאים, הרי ששלב ראשי הפרקים אין לו שום תוקף.
אך בעוד שלב "ראשי הפרקים" הוא בבחינת התחייבות לעשית חוזה, הרי שכיום זכרון דברים אינו רק בבחינת התחייבות לעשית עיסקא, אלא ההתייחסות אליו כאל חוזה לכל דבר. לכן חזרה מזכרון דברים כמו כחזרה מעיסקא.
ולכן אם אמנם זכרון הדברים יש בו רק התחייבות לעשיית עיסקא עתידית הרי שאפשר יהיה לחזור ממנה. אך אם הוא בבחינת חוזה לא מושלם, אבל שם חוזה של מכר עליו, הרי שאי אפשר יהיה לחזור ממנו, בגלל טעמים שלא היתה גמירות דעת לעשיית חוזה גמור.
התוס' כותב על זכרון דברים, היינו כדבר שבא לסכם עניין אבל אין הוא בבחינת שטר גמור תוספות (כתובות כ ע"ב): "ועוד אומר ר"י דלא בעינן דעת שניהם והכא היה יכול להביא שטרו אם היה כתוב כתיקון שטרות אבל הכא מיירי שאינו כתוב כסדר השטר אלא זכרון דברים בעלמא".
ואמנם מצינו באוצר הפוסקים (סימן נ אות מג ס" יא) שמביא משו"ת גבעת שאול סימן לד, ומשו"ת מהרש"ם ח"ג קכז ומשו"ת אהל יהושע סימן עו, שבמקום שנהוג שלא לעשות שטרי תנאים הרי שמה שנכתב כזכרון דברים מחייב לכל דבר ועניין. ולכן ראשי הפרקים הם במקום התנאים. ולכן לשיטתם במקרה כזה גם הט"ז יודה שלזכרון הדברים יש תוקף גמור.
סיכום
זכרון הדברים נידון הן על פי הכתוב בו והן על פי הקשרו. בהרבה מקרים הוא נידון כחוזה גמור, ולכן יש להתייחס בכובד ראש מרובה על כל חתימה של מסמך, שלא יהיה החותם בבחינת אלו הצועקים ולא נענים, על טעויות שעשו ללא שיקול דעת, וללא התבוננות.