א. השתמשות   ברכוש   חבירו   ללא  קבלת רשות מפורשת  מבעל  הרכוש, במקרה דנן  בחנייה, יש  בה  משום  'לא  תגזול'.  ולכן  לכתחילה  אסור  היה  לשכן  להשתמש   בחנייה   שלך. וכך מצינו ברשב"ם ב"ב   נז   ע"ב   ד"ה לקולא)   שם  דם מעמיד  בהמת  שלו בחצר חבירו  ללא   קבלת  רשות הרי שהוא שואל של מדעת ובכך  הוא נעשה  כגזלן. וכך פסקו    הרמב"ם    (גניבה פ"ז  הלכה  יא)     והשו"ע  (חו"מ   שעו)  שגזילת  קרקע    הוי  גזילה. ולכו"ע   גם לאלו   הסוברים שבגזילת קרקע  לא  הוי  גזילה   עכ"פ   הוא  עבר  על  'לא  תגזול' (שו"ת  הרא"ש  צה   א).
ב. גם   במקרה  שמדובר   במקום בו  רוב  בני  המקום  אינם  מקפידים על שימוש  בחנייה   שלהם, אבל  יש  מיעוט שמקפיד  על  כך. הרי   שיהיה   אסור  להשתמש  ברכוש  הזולת ללא  קבלת  רשות מפורשת (שו"ע   הרב  דיני שאלה  הלכה   ה).
ג. במקום  בו  אפשר  להשכיר  חניות   הרי  שאפשר  יהיה  לתבוע  את  השכן  גם  על  דמי  שימוש   על  השנים  שהוא  השתמש   בחנייה. (שו"ע חו"מ שסג).
ג. עצם  השימוש  בחנייה   שלך  אינה  מהווה כלל   עילה  לטענת   חזקה וכך מצינו  במשנה  (ב"ב  נז   ע"א)  "אלו  דברים  שאין להם  חזקה  היה מעמיד  בהמה  בחצר  חבירו".  וכך פירש  הרשב"ם (שם   ד"ה  היה  מעמיד)  שהעמדת  בהמה  אינה  בבחינת תשמיש  של  קביעות  ואין  בעל  החצר   מקפיד  עד  ארבע חמש  שנים, ומשום כך  אין השימוש  רב  השנים   בחנייה  מהווה   עילה  לטענת  חזקה. וכך  גם  נפסק להלכה (שו"ע חו"מ קמ  טו)  שכל  זמן  שאין  המחזיק  עושה  מעשה  בגוף  הקרקע  הרי   שאין  הוא  יכול לטעון לחזקה על השימוש  באותו מקום, ובמקרה  דנן לגבי  החנייה   שלך.
ד.  בימינו  התקבל   הדבר  על  כל  בתי  הדין  שהרישום   בטאבו   הוא  היוצר  את  הקניין  והבעלות  על  אותו  מקום. וכל  זמן  שאין  רישום  כזה   הרי  שכל  פעולה  אחרת  אינה  יכולה   לסתור  את  הרישום  המפורש. (פד"ר  ו    381-382 ) .   ולכן  לא   תוכל  להיות  טענת חזקה  כנגד   הרישום  בטאבו. מה  גם  שהדבר  התקבל   כמנהג מדינה  שאין לגביו  עוררין.
ה. כיוון  שהרישום  בטאבו  הוא  הקובע  הרי   שאין  להעלות  טענה  של  מחילה   או  שהשתיקה  מצדך  היוותה   הסכמה בדיעבד לשימוש   בחניה.(שו"ת מהר"י כהן חו"מ  כט חכמת שלמה  חו"מ שעז   ז, שו"ת מהרש"ם ח"א).