המשנה ב"ב כ ע"ב  מונה   רעש   כאחד ממפגעי   נזק  שעלולים  להיות  בין  שכנים: "חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין, אבל עושה כלים, יוצא ומוכר בתוך השוק, ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הרחיים ולא מקול התינוקות".

עולה מכך שהמשנה  חילקה  בין  סוגי  רעש   שלגביהם   אפשר  להתנגד.

המאירי   על  הסוגיא  מבאר  שכל  דבר  שאינו יכול  לעשות מחוץ לביתו,  הרי   שאין  אפשר למנוע ממנו  לעשות מחוץ לביתו. אבל  דברים  שאפשר  לעשותם מחוץ לבית  הרי   שזה  בבחינת  רעש   שבכל  אופן  אפשר להתנגד  לקיומו (שו"ע חו"מ קנו   ב).

מכאן  שרעש  הוא  סוג  של  נזק, אלא  שצריכים להבדיל בין סוגי  הרעש. יחד  עם  זאת  הרי  שעולה  מתוך  הסוגיא  (ב"ב   כ   ע"ב)   שיש   סוגי  'רעש'  שצריכים לחיות  עימם  דאי  לאו   הכי   לא  יוכלו   כלל לקיים  חיים  בעולם  בכלל ובבית  משותף בפרט. וכך  גם  פסק   הרמב"ם  (שכנים פ"ו הלכה  יב)  "החזיק לעשות כן". היינו  דברים  שהאדם  שקיימת לגבם   'רגילות' לגבי  עשייתם  הרי  שאי  אפשר  להפסיק  את עשייתם.      

  כיוון  שקשה מאד  לחיות בלי מזגן  (ראה פתחי חושן  חלק  נזיקין עמ'  שעג)   הרי  שאי  אפשר להתנגד לקיומו.    יחד  עם  זאת  אין  בהיתר  זה  משום  התרת   כל  שימוש  חורג  ובלתי סביר  במזגן, עד  שהוא  עלול  לגרום לרעש  בלתי  סביר.

וכך מצינו  שכתב  החזו"א  (ב"ב  יג   יא)   שעוצמת  הרעש   צריכה להיות  בתחום הסבירות והמקובל, ואנשים רגישים במיוחד  לא יוכלו להתנגד  לרעש  של  תינוקות  או  אופן של  שמחה  בזמנים  של   שמחה. כלומר, רעש  שהוא  בתחומי הסבירות  אי  אפשר להתנגד לקיומו  משום סיבה של  רעש.  וכך גם מצינו  שפסקו  באופן  זה  בשו"ת מהרלב"ח צו, ובשו"ת חת"ס  ח"ה   צב.

ובכלל   כל  נזק   שמתברר במשך  הזמן  שאי  אפשר לחיות  עמו, כגון ריח שעולה  מחנות פלפל  או  חנות  דגים  בבניין, וכל  כיו"ב  אפשר  להתנגד  לקיומו (ראה רמב"ם שכנים יא  ה, וכן שו"ע חו"מ  קנה,  מא).

באשר   לעוצמת  הרעש   של  מזגן   הרי  שיש  חברות  שמתמחות  בתחום זה  והם  יכולות  לבדוק  את   גובה   הרעש  ("דציבילים")  שעולים מהמזגן. לטענתם  יש  להבדיל בין  הלילה  שאפשר  עד  ארכעים  דצבילים, ליום  שאפשר  להגיע  ששים ואולי קצת יותר. כמובן, שאין  שיעור מדידה  זה  מוחלט   כי  הוא  תלוי  בגורמים  נוספים, כמו מיקום  המזגן  אופן  התקנתו  וכו'.  אבל   ב'מדידות'  שהם  קובעים  משום  הצבת  גבולות  של  סבירות  באשר  לשימוש  במזגן.

ולכן  בכל  מקרה  שבו   מטרד  הרעש   הוא   מהותיע ומשמעותי  הרי  שחובה  על  בעל  המזגן להרחיק   את   המזגן מהשכן, באופן שלא  יגרם לו נזק  וצער.

ב.  באשר  לשאלה   שמדובר  על יחידת דיור  שנבנתה  ללא   קבלת   היתר, בנושא  זה  כבר  עסקנו  בעבר,  אבל   לעינינו אין   זה  עולה   באופן ישיר  לעניין  המזגן. מה  שברור  שאם  השכנים  מתנגדים להקמת  אותה יחידת דיור הרי  שיש   בכך  משום  עילה  נוספת לטענות באשר למזגן.

הרב   אפרים קוורנגוט