א. בהתקנת מצלמה  עומדים  זה  כנגד  שני   ערכים,  מחד    שמירת הפרטיות  דיירי  הבניין  ומאידך   צורכי  ביטחון (שו"ע חו"מ קסא   א) , שיש   התולים במצלמות  המותקנות בבניין  עזרה  בהבטחה  של  הבניין.   בשקלול  בין  שני  גורמים תלוי  ועומד  עניין  המצלמה.
ברור   גם  שאם  המצלמה  מכוונת  לדלת של  השכן  באופן   כשהוא  פותח  את  הדלת    הרי  שרואים  מה  שקורים  אצלו  בדירה   הרי  פגיעה  כזו  וודאי  שתהיה  אסורה מבחינת ההלכה (שו"ע  הרב נזקי ממון יא, שו"ת ברכת ראובן שלמה (שלזינגר) קלב  שאדם  יכול  להתנגד שיצלמו אותו, שו"ת משנה  הלכות ח"ז  קיד) ומצלמה  כזאת  יצטרכו להורידה.  כנ"ל, יהיה   אם  המצלמה  מכוונת  לחדר  השינה  של  השכן  וכל  כיו"ב.   ולכן   גם  אם  קיימת  התנגשות  בין  שני  ערכים  אלו  הרי  שיצטרכו  להשמע  שני  הצדדים  ולא   יגבר   הזכות ל'ביטחון'  על  הזכות  לפרטיות ולמרחב אישי  שראוי  כל  דייר  בבניין.
ב.  במקרה   שהמצלמה  מהווה   הפרעה משמעותית  לדייר  בודד,  הרי  שאין  שום  היתר  להפעיל  את  המצלמה. וגם  דייר  בודד יוכל  להתנגד  למקום  הצבתה  של  המצלמה.
ג. במקרים  של  התנגשות  שכזאת, הצעתינו  שהמצלמות יופקדו   בידי  גורם  שלישי  כגון  חברת  הבטחה, ולא  תהיה  גישה   שוטפת לכל  אחד  מהדיירים  בבניין. אלא  שאם  חלילה  יקרה  אירוע  חריג  שמצלמות  ההבטחה  יוכלו  לעזור   בפיענוחו  הרי  שאפשר יהיה  לגשת  לאותן מצלמות ולבדוק  מה   קרה  באמת  באותו  אירוע.
ד. דווקא  ההחמרה   בשמירת  השבת   היא  במקרה  כזה  קולא  גדולה, כי  השימוש  במצלמה  הוא  בבחינת 'פסיק  רישיא  דלא  ניחא  ליה  כלל בדרבנן'   ולכן   אין  הוא  מחוייב   כלל, על  מעשה  האוטמטי  של  המצלמה  שהוא  אינו  רוצה  בקיומה. מה  גם  שהמצלמה  מצלמת  בכל  אופן  בכל  רגע ורגע  גם  אם  לא  עוברים  שם  בני  אדם, כך  שאין  הוא  מפעיל  את    המצלמה   בעוברו  שם. (הרב   זלמן   נחמיה גולדברג  עטרת  שלמה  ו  נז –ס  וזאת  באשר למצלמות   אבטחה   שהותקנו   בדרך   לכותל.   וכך מצינו בשם  הרב  הרב  עובדיה  (בית   הלל   ח  עמ'   כג-   כז)  והרב  ווזנר  (תחומין  כג    עמ'  277).