א.         חובת  שמירה   על  ניקיון  הבניין    כמו  בכל השנה   מוטלת  על  כל  הדיירים, וממנים  את  וועד  הבית  לצורך  כך שיזמין חברת נקיון (ראה  כגון  זה  תקנות  בשכונות של ירושלים  כמו מאה  שערים  וכו').

ב.         כיוון  שהשותפות  בין  השכנים  היא   על  חלקי  הרכוש  המשותף, בכל סנטימטר  שבו. הרי   שאין   הסמיכות  של  הלכלוך  לדירה   בבחינת חיוב  יתר מצד  דיני  שותפות. יחד  עם  זאת  ברור   שאם  שכן לכלך  או  ילד לכלך  הרי שמצד  דיני  נזיקין יש  להטיל  אחריות  על  ההורים  על  כך, אם מגדרי שליחות  אם  מגדרי תקנת  הרבים. ( הגה"צ ר' אליהו  דושניצר בספרו   מבאר  שאבא  הנותן לילד  להזיק  ולכלך ואינו  מוחה  בו  הוא  בבחינת  מעמיד  שור   על  קמת  חבירו וראה  עוד  בעניין  זה  לגבי  עניינים של תקנת הציבור  או"ח שמג).

ג.          כל חמץ שימצא   בבניין  הרי  שכל  שכן  בבניין  עובר  על  בל יראה ובל ימצא  כיוון שזה נמצא  ברשותו  בניין,  וכאמור  לעיל   השותפות  היא  בכל  סנטימטר  בניין. וגם  אם ימצא החמץ  בקומה  העשרים  ליד  הדלת  הרי  שהשכן  בקומה  הראשונה  עלול לעבור  על  איסור  'בל  יראה ובל  ימצא'.

ד.         איסור  החמץ  בניין  הוא  בבחינת  'איסור  אישי'  'שבין  אדם למקום'   ואין  רשלנות וועד  הבית  אם תהיה  אינה  פוטרת  את דיירי  הבניין.

ה.         כהנהגה  טובה  רצוי ומקובל   לחלק  את את  בדיקת  החמץ,  בין  השכנים  עפ"י קומות. קומה  שנייה   יבדוק  חדר מדרגות  בקומה  שנייה  וארונות חשמל  שבו, וכו'.  ואותם  שכנים   שלא  עלה  בחלקם  לבדוק  את   הקומה  בה  הם  גרים,  הרי   שיבדקו  את  המחסנים לובי  וכו'.

ו.          אם לא  תהיה  הסכמה  כזאת  בין  השכנים, או  שוועד  הבית  מתנער מאחריות   הרי  שצריך לבדוק  עד  כמה  שיד  אדם  מגיעה. ולגבי אותם מקומות שלא יכול לבדוק יפקירם בלבו (או"ח תמד)     ויפקיר  רשותו ברכוש המשותף לגבי  שבעת ימי הפסח (שו"ע  או"ח רמו      ג  וראה  שו"ע חו"מ רעג).