א. גזברים  הממונים על  כספי ציבור צריכים לתת   דין וחשבון  על  כל  ההוצאות של  הבניין. הדבר מחוייב  הן   על  פי  דין  (רמ"א  שו"ע יו"ד  רנז  ב)   והן   על  פי חוק (התקנון  המצוי  שהוא חלק מחוק  המקרקעין) . כך   שכל  וועד  הבית לא  יוכל לחמוק מחובה  זו, יהיו נימוקיו  אשר  יהיו. בין  אם  הבניין  פועל  עפ"י  תקנון  של  דין  תורה  בין  אם  פועל  עפ"י  התקנון  המצוי.

ב.  הפנקס  של   וועד  הבית  אפשר לסמוך עליו, אם   רואים   שקיימת חפיפה  בין  הכתוב  לבין  הפעולות  שנעשו בבניין.  אבל  אם  קיימים חשדות  כנגד  וועד  הבית  עליהם  קיימת  החובה  להפריכם. ראה   שו"ע  חו"צ צא   ה  "יש לדון על פי פנקסו של אדם שרגיל לכתוב בו ענייניו ואפי' להוציא מיתומים הקטנים היכא דיש רגלים לדבר שמה שכתוב בפנקס הוא אמת" (וראה פת"ש  על  הלכה זו) . וראה  שו"ע   קז  יב. כך  שהרישום   בפנקס  וועד  הבית   מתקבל  רק  אם  אמנם  נראה  סביר  מה  שכתוב   שם,  אבל  אם  נראה   בעליל  שהכתוב   בו   אינו מדוייק   אם  בגלל חיסרון  בראיות  שאמנם  התקבל  כסף   על  ידי  הצד  השני, אם  בגלל  שנרשמו  בו   תשלום עבור  פעולות  שלא  נעשו,  הרי  שאז   אין  הרישום  בפנקס  בבחינת  אמת  שחייבים לקבלה. 

ג. בכל  מקרה  שבו   קיימים  חשדות  כלפי וועד  הבית  כדאי  שהדברים  יבוררו  איתם, אם  כדי  להגיע  לחקר  האמת לתועלת  הבניין, ויש  מקרים  בהם  מתברר  שהשדות  היו  לשווא (ראה  רמב"ם הלכות תשובה  פ"ד   ה"ד) וועד  הבית  פעל  כשורה, ואז  חוזרת  הרוח  הטובה   לשרור  בין  דיירי  הבניין.