ברור   שבעל  הדירה   שתקנו לו  את  הדוד   צריך להחזיר  את   הכסף  ששולם לשרברב,  כי   בפועל  תקנו  את  הדוד  שלו.  במקרה  דנן    בעל  הדירה טוען  שיכול  היה   לתקן  במחיר  זול  בהרבה  ולכן  אינו  מוכן לשאת  בהוצאות התיקון היקר ועל  ההפרש   הזה  של  הכסף יהיה הנידון.      

הדייר   ששילם לשרברב טוען  להחזר  הכסף מוועד  הבית , בגלל  ההסתמכות  שהיתה  לו  על וועד  הבית[1]   הוא  תיקן ועליהם מוטלת חובת  האחריות.  מה  גם    שלוועד   הבית  יש  בדרך כלל  גדרים   של  שומר  שכר, וזה מעמדו מחייב  גם  על  פשיעה  בגרמא.

גם  אם  ניתן   לוועד  הבית  גדרי שומר  חינם הרי  שיש  לחייב  אותם  מגדרי  'דינא  דגרמי'   כיוון  שהם  הורו  לבעל  הדירה  במפורש  לתקן  את  הדוד  הלא נכון[2].  וחוסר שימת  הלב  לגבי  הדוד   שדולף היא  בבחינת  רשלנות גמורה  וזו  מהווה  פשיעה   שמחייבת  אותם  לשאת  בהוצאות[3].

גם   זאת, הלכה   פסוקה  היא   שמי   שאמר  לפועל לתקן  בשלו  והראהו  בשל   חבירו[4],  הרי  שאם  כל  פעולת  הפועל  היא  בעקבות   ההסתמכות  על  השליח,  הרי  השליח  יהיה  חייב  לשלם  על מה  שהתחייב  בפני  הפועל  למרות  שהתיקון  לא   נעשה   עבורו.

  מאידך,  וועד   הבית  אמנם  טעה והם מודים  בכך.   אבל  הם טוענים   שעל השרברב   היה  לוודא   שאמנם  הוא  מתקן  את   הדוד  הנכון. וכיוון   שהוא  התרשל  בתפקידו  הרי  שהוא  יצטרך לשאת  בתשלום  של   הדוד   שתיקן,  כדין  אומן  שלא  עושה  את מה  שמוטל  עליו, ואז  הוא  מתחייב  גם  בנזקים  שנגרמו   עקב   כך[5].  

להלכה   במקרה  דנן:

בעל  הדירה   שתקנו  את  הדוד  שלו, צריך לשלם   עבור  התיקון אם  אמנם יוכח  שהמחיר  ששולם לשרברב   היה  סביר  בנסיבות  העניין,  אם יתברר  שהמחיר  היה  מופקע  הרי  שהוא  ישלם  רק  את  הסכום הסביר  והמקובל  לתיקון  מסוג  כזה.  

לגבי  ההפרש  שצריך  לשלם  לשרברב,  אם  זה  יוכיח שנהג  כשורה  בנסיבות  העניין, כיוון שוועד  הבית  היפנה  אותו בצורה מפורשת לגבי  תיקון  דוד  מסויים,  ולכן וועד  הבית  יצטרך לשלם עבור  הפרש   זה  ולהחזירו  לבעל  דירה  ששילם  בטעות.